<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך אבל</h1>
<h2>דף י.</h2>
ודרשו ז"ל: חמשה שמות יש לנשמה, ומצינו שהזכיר דוד ע"ה חמשה פעמים: ברכי נפשי את ה', ודרשו ז"ל פרק ראשון דברכות: הני חמשה 'ברכי נפשי' כנגד מי, כנגד הקב"ה, מה הקב"ה מלא את כל העולם כלו אף הנשמה מלאה כל הגוף, מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית, מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף הנשמה זנה את כל הגוף, מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה, מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים, תבא נשמה שיש בה חמשה דברים הללו ותשבח למי שיש בו חמשה דברים הללו. וביאור הענין: 'מה הקב"ה מלא את כל העולם כלו', אעפ"י שיש מקומות בעולם ששם מתראה כח הקב"ה יותר כענין הר סיני והר המוריה ובית אל וכיוצא בהן, ואע"פ כן הוא מלא את כל העולם, והוא שכתוב: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', וכתיב: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. 'אף הנשמה מלאה את כל הגוף', כי אע"פ שיש מקומות בגוף שהנשמה מתראה בהם יותר מזולתם והם איברים מיוחדים שהם המוח והלב והלשון אף על פי כן היא מלאה את כל הגוף, שאין לך אבר גדול וקטן בכל איברי הגוף שאין שם כח הנשמה. ואנו רואים שהידים והרגלים הם בעלי מלאכה קיימת והמלאכות הקיימות אינן באות אלא מכח הנשמה החכמה. ולא מצינו בכל שאר בעלי חיים שיהיו בעלי מלאכה, ובזו יש לאדם מותר על הבהמות והעופות, ואע"פ שאנו מוצאים העכביש והתולעת והדבורה שהם בעלי מלאכה אינה מלאכה קיימת, כי לא יתכן להיות למלאכתם גמר זולתי בהבנת בני אדם. וזהו: ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, כלומר כאשר שם קדשו מלא העולם כלו כן כח הנשמה בכל קרב וקרב מן הגוף. 'מה הקב"ה רואה ואינו נראה', כי אי אפשר שיראהו עין כל בריה ואפילו מלאך ושרף וחיות הקודש, וזהו שכתוב: כי לא יראני האדם וחי, אפילו אדם החקוק על כסא הקדש, אף הנשמה רואה ולא בחושים ואינה נראית כי לא תושג לעין הבשר כלל. וזהו כנגד: ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, כלומר שתראה ותתבונן בחסד שגמל לה השם כמו שהיא רואה כל הדברים ואינה נראית. 'מה הקב"ה זן את כל העולם כלו', כלומר העליונים והשפלים, כי השפלים נזונים משפע כחות העליונים והכחות העליונים נזונים מזיוו, 'אף הנשמה זנה את כל הגוף', כלומר ובכחה, שלא על ידי מאכל ומשתה, כי כשהיא ניזונית מזיו תענוג ההשגה יש לה כח להעמיד הגוף ולזונו ימים, כשם שנזון משה ע"ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, וקל וחומר הוא: אם הגוף הוא מעמיד את הנפש בתוכו בסבת מזון הגוף, על אחת כמה וכמה שיש כח לנפש להעמיד ולזון את הגוף בסבת מזון מאת הנפש. וכן מצינו באליהו שהיתה נפשו נזונית במזון הנפש שהוא המזון האמתי מבלעדי סבות אמצעיות והלך ארבעים יום במעט מזון גופני, הוא שכתוב: וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה. וזהו כנגד 'ברכי נפשי' שבסוף המזמור הזה, כי מתחלה הזכיר: ברכו ה' מלאכיו, ברכו ה' כל צבאיו, ברכו ה' כל מעשיו. הזכיר שלשה עולמות ממעלה למטה כסדר, ואחר כך חתם: ברכי נפשי את ה', על שם שהוא ית' זן את כל העולמות ומעמידן בכחו. 'מה הקב"ה טהור', אע"פ שהדבר מוחש לחוש העין שיש בעולם מקומות שאינן נקיים וטהורים, הוא יתעלה בכל מקום טהור. והמשל על זה מאור השמש שהוא אחד ממשרתיו העצומים שהוא טהור ונקי על פני האשפה כאשר הוא טהור וזך על פני המים. 'אף הנשמה טהורה', אע"פ שיש איברים בגוף שאינם נקיים והיא מלאה את כל הגוף מפני שאי אפשר להתלות שום לכלוך בנפש כי אין הלכלוך נתלה ודבק כי אם בגופות והיא איננה גוף על כן היא טהורה. וזה כנגד: ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, כי הדבר שאינו טהור אין לו הוד ולא הדר. 'מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים', כי כל הרוצה לחקור על ידיעתו ולעמוד על השגתו אי אפשר לו זה אלא א"כ יכנס בחדרי החכמה, וזהו לשון רבותינו ז"ל: ארבעה נכנסו לפרדס, ולכך יצטרך לחפש חדרי החכמה, חדר בתוך חדר, עד שימצאנו. 'אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים', כי מי שיחקור עליה לדעת מה היא יצטרך להכניס עצמו בחדרי החכמה, והוא צריך שיתבונן שהנשמה נושאת את הגוף, והיא בתוכו וחוצה לו, ושאינה יסוד מן היסודות אבל היא עצם פשוט שכלי נאצל מכסא הכבוד. וזהו כנגד סוף המזמור שאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה', להורות כי החטאים יאבדו אבל נפש הצדיק גנוזה תחת כסא הכבוד.
<h2>דף מו:</h2>
ועוד יש בענין ההספד דרך חיים כי הוא סיבה שיתבונן אדם בפחיתות העולם הזה שכולו הבל גמור ודבר בטל, ויזכור כי ימיו טפחות וכצל הוא על הארץ, כענין שאמר דוד ע"ה: הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך, ואמר עוד: ימי כצל נטוי. ודרשו ז"ל: לא כצלו של כותל אלא כצלו של עוף הפורח באויר. כי מתוך ההספד יכנע האדם, והחי יתן אל לבו, ויחשוב עצמו כמת ויתבונן במי שהוא חיי החיים כלם, הוא המלך החי הטוב והמטיב לכל, וכדי לקבוע זה בלב תקנו רז"ל להזכיר לשון 'החי' בבית האבל.
<h2>דף ס:</h2>
וידוע כי שלש עולמות חולפות על הנשמה, האחד עולם היצירה, השני העולם הזה, השלישי העולם הבא, ושלשתן רמזן שלמה ע"ה בפסוק אחד, הוא שאמר, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. הראשון נקרא עולם היצירה, לפי שבו נוצר במעי אמו והוא תחלת הוייתו, ממנו יכיר ויתבונן נפלאות הבורא ית' וגודל מעשיו, הוא שאמר דוד ע"ה, אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, וכתיב לעיל, אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, כי הוא מדבר בתכונת היצירה מן האדם ובכל הנפלאות הנראות בהוויתו, ועל זה אנו מברכים בכל יום, אשר יצר את האדם בחכמה, וחותמין, ומפליא לעשות. הוא שאמר איוב, זכר נא כי כחומר עשיתני, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, הוא עולם שבו עומד זמן קצוב תשעה חדשים ואין לו שכל ודעת, ולרצונו היה קיומו ועמידתו שם לעולם כי הוא נזון ממזון האם ובהפרדו משם הוא אנוס ומוכרח, כמאמר רבותינו ז"ל, על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, ועל כן הוא בוכה ומצטער בבאו בכאן, להורות כי העולם הזה עולם הצער והמהומה. העולם השני הוא העולם הזה, ויש לו בזה יתרון מעלה על העולם ההוא שבא ממנו, כי בעולם הזה כשם שגופו גדל כן יגדל שכלו ותרבה חכמתו עד שהוא מתחכם בתורה ובמצות, ועמהם ישיג ידיעת השם יתעלה, וישיג יראתו ואהבתו ועבודתו, ובכן יכיר ויתבונן יתרון המעלה שיש לו בעולם הזה על הראשון. ואפילו בזה העולם שיש לו כל יתרון המעלה הזאת הוא עומד שם זמן קצוב כענין שכתוב, ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה, והוא יוצא ממנו אנוס ומוכרח כמו כן אלו חיה אלף שנים, כמאמר חכמינו ז"ל, על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, ולרצונו היה עומד לעד ולעולמי עד. העולם השלישי הוא העולם הבא, עולם שאין לו זמן קצוב ואין לזכותו סוף ותכלית, בו ישתלם לו שכר המצות והמעשים הטובים שעשה בעולם הזה, שהרי הוא עולם הגמול לא עולם המעשה. ונמצא האדם הולך מטוב אל טוב מעילוי לעילוי בשלשה עולמות אלה, וזהו שרמז שלמה ע"ה בפסוק הזה שלשה עולמות וביאר כי יש לכל אחד יתרון גדול על חברו, והתחיל מן המעולה שבהם, הוא העולם הבא ואמר, טוב שם משמן טוב, יאמר, גדול האוצר לנפשו אוצרות זכות לעוה"ב מן האוצר אוצרות ממון ושמן טוב שהם קניני העוה"ז, כענין שכתוב, אוצר נחמד ושמן בנוה חכם. ויום המות מיום הולדו, בא לומר כי כמו שיש יתרון מעלה לעולם הבא על עולם הזה, כן יתרון מעלה לעולם הזה שקראו 'יום המות' על עולם היצירה. וכלל הדבר עולם הראשון שהוא עולם היצירה הוא חשך ולא אור, והעולם הזה יש בו חשך ואור שהוא מתנהג על פי שני המאורות, והעולם הבא כלו אור אין בו חשך כלל.
